החלטה בתיק בש"א 3514/06

1.         זו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן ביום 24/10/2006 שדחה את בקשת המשיבים למתן פסק דין הצהרתי, להצהיר כי הם בעלי הזכויות החוקיות על הנכס הידוע כגוש 16832 חלקה 12, מגרש 2274 במושב תל עדשים (להלן - הנכס) ולהורות על ביטול עיקולים שונים שהוטלו על הנכס.

2.         רקע :

א .         המבקשים הם בעל ואישה, שחתמו על הסכם מכר מקרקעין עם זאב וזיוית זכרייה (להלן - המוכרים) בגין תמורה של 300,000 דולר.

ב .         ביום 15/8/2004 הגישו המבקשים בקשה למנהל מקרקעי ישראל, להעביר את הזכויות בנכס על שמם. העברת הזכויות בנכס לא הושלמה על ידי מנהל מקרקעי ישראל מהסיבה שעל הנכס הוטלו עיקולים על ידי המשיבים 2, 3, 4 ו-8 וזאת לשם כיסוי חובותיו של זאב זכרייה (להלן- החייב) כלפיהם.

ג .          ביום 26/8/2004 רשמו המבקשים לטובתם משכון על הנכס בגין רכישת הנכס אצל רשם המשכונות.

ד .         בחודש יולי 2005, עזבו זאב וזיוית זכרייה את הארץ.

ה .         ביום 24/10/2006 במסגרת ה"פ 271/05, דחיתי את בקשת המבקשים למתן פסק דין הצהרתי, כי הם בעלי הזכויות החוקיות על הנכס.

ו .          ביום 20/12/2006, הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מיום 24/10/2006 וכן לעיכוב ביצוע הליכי הוצאה לפועל.

ז .          ביום 31/12/2006 הגישה המשיבה 1 תגובה בה ביקשה למחוק את בקשת העיכוב ביצוע, על הסף.

ח .         משיבים 2, 4, 7 ו - 8, השאירו, בתגובותיהן, את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.

ט .         משיבים 3, 5 ו- 6 לא הגישו תגובה לבית המשפט.

3.         להלן נימוקי הבקשה לדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע :

א .         ביום 24/10/2006 ניתן על ידי בית המשפט פסק דין שדחה את תביעת המבקשים לסעד הצהרתי בנוגע לזכויות החוקיות על הנכס וקבע כי מכירת הנכס הייתה מכירה למראית עין בלבד. עם מתן פסק הדין, פקע הסעד הזמני שניתן על ידי בית המשפט כנגד המשך הליכי מימוש הנכס.

ב .         לאור פסק דין זה הופעלו הליכי ההוצאה לפועל כנגד החייב.

ג .          בבקשה לא ניתן למצוא הסבר המניח את הדעת למהותה ופישרה של בקשה זו, שהרי פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט, עניינו דחיית העתירה למתן הסעד ההצהרתי אותו ביקשו המבקשים, הא ותו לא.

ד .         פסק הדין לא העניק למבקשים כל סעד. הליכי ההוצל"פ מנוהלים מכוח הליכים לביצועו של פסק דין אחר שניתן כנגד החייב.

ה .         ממילא ברור בעליל כי הסעד האמיתי המבוקש על ידי המבקשים איננו עיכוב ביצועו של פסק הדין, או עיכוב הליכי הוצל"פ שכלל אינם קיימים מכוח פסק דין זה, אלא למעשה המבקשים מעוניינים בצו מניעה זמני שבגדרו ייאסר על המשך הליכי המימוש בגין הנכס עד להכרעה בערעורם.

ו .          על כן, הסעד המהותי האמיתי המבוקש על די המבקשים נמצא בגדרה של תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן - התקנות) העוסקת בסעד זמני בתקופת הערעור. אולם, בית משפט זה אינו הערכאה המתאימה להגשת בקשה זו, אלא בית המשפט שלערעור (בית המשפט העליון), הוא הערכאה המתאימה.

4.         בתגובתם לבקשת המשיבה לדחיית בקשת העיכוב ביצוע על הסף העלו המבקשים בין היתר את הטענה, כי הפרשנות שנתנה הפסיקה למונח "עיכוב ביצוע" הינה רחבה וכוללת למעשה כל דרך של הוצאה של החלטה, שעליה מוגש ערעור, מן הכוח אל הפועל. כמו כן ציינו המבקשים כי הליכי ההוצאה לפועל עוכבו מלכתחילה על ידי בית משפט זה בהחלטתו של כבוד השופט ארבל מיום 11/7/2005 במסגרת בש"א 2318/05 ולפיכך ועם מתן פסק הדין עשתה המשיבה שימוש בו על מנת להפעיל את הליכי ההוצאה לפועל.